בַּוׇעֲדָה לְהֶמְשֵׁךְ טִפּוּל חוּץ בֵּיתִי \ דפנה פלדמן
אַתְּ תַּרְגִּישִׁי הֲקָלָה, אוֹמֶרֶת נְצִיגַת הַרְוָחָה, וְאַנִּי חוֹשֶׁבֶת
תְּחוּשָׁה הַהֲקָלָה הַצְּפוּיָה עם לֶכְתֵּךְ, תַּכְבִּיד עָלַי מְאוֹד.
תּוּכְלִי לָקַחַת לָךְ אֲוִיר לִנְשִׁימָה, מְצַיֶּנֶת מְנַהֶלֶת הַוַּעֲדָה וְאַנִּי מַרְגִּישָׁה
שְׁ:
הָאֲוִיר שֶׁאוּכַל לָקַחַת סוֹף סוֹף, יַחֲנֹק אוֹתִי.
אַתְּ חַיֶּבֶת לְשַׁחְרֵר אֶת הַלַּחַץ הַיּוֹמְיוֹמִי, מַדְגִּישָׁה הַפְּסִיכוֹלוֹגִית, וְאַנִּי בְּטוּחָה
שְׁ:
רֶגַע הַשִּׁחְרוּר הַמְּיֻחַל, יִכְבֹּל אוֹתִי בְּיִסּוּרִי מַצְפּוּן.
נִמְצָא לָהּ בַּיִת טוֹב, מָקוֹם שֶׁל חֹם וְחִבּוּקִים, מַבְטִיחָה הַעוׄ"סׅית, וְאַנִּי יוֹדַעַת
שְׁ:
הַזְּרוֹעוֹת הַזָּרוֹת הַפְּתוּחוֹת לְקַבֵּל אוֹתָךְ בְּחִבּוּק, יִמְחֲצוּ אוֹתִי.
*
בַּוׇעֲדָה לְהֶמְשֵׁךְ טִפּוּל חוּץ בֵּיתִי מְאַשְּׁרִים לָךְ מָעֳבָר לְבׇּיִת לְחַיִּים.
וְאַתְּ עֲדַיִן לֹא יוֹדַעַת. וְאַנִּי נִקְרַעַת מִבִּפְנִים.