מַעֲשֵׂר אֲנִי \ דפנה פלדמן
אֲנִי
נוֹבֶרֶת בְּמִלִּים שֶׁכָּתַבְתִּי מִזְּמַן
שֶׁנִּכְתְּבוּ, נִשְׁכְּחוּ וְאֵין בָּהֶם עִנְיָן
אֲנִי
מְטַפֶּסֶת אֶל צַמְּרוֹת הָעֵצִים
בְּחִפּוּשׂ אַחַר חֲרוּזִים נִשְׁכָּחִים
אֲנִי
מַרְחִיקָה עַד פְּאַת הַשָּׂדֶה כְּדֵי לֹא לְהַרְאוֹת
שֶׁאֲנִי עֲנִיָּה וְנוֹאֶשֶׁת לְמַעַשְׂרוֹת
כְּמוֹ לֶקֶט פֵּאָה וְשִׁכְחָה
מְלַקֶּטֶת תְּרוּמוֹת שֶׁל מִשְׁפָּט אוֹ מִלָּה
מִקְּצֵה הַשָּׂדֶה, מִמָּה שֶׁנּוֹתַר
מֵרֶגַע שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם מָחָר