קַיָּמוּת

קַיָּמוּת \ דפנה פלדמן

הָקִיאִי, הַקִּיזִי הַכֹּל, אֲהוּבָה

שֶׁלֹּא יִתָּקַע לָךְ בִּפְנִים

דַּמְּמִי אֶת כָּל הַמִּלִּים הַקָּשׁוֹת

שַׁרְבְּבִי בֵּינֵיהֶם חֲרוּזִים

הַפְרִישִׁי, הוֹצִיאִי הַכֹּל, יְקָרָה

אֶת הַכַּעַס וְאֶת הָאָבְדָן

כִּתְבִי בְּמִלְּעֵיל אוֹ הַדְגִּישִׁי מִלְּ- רַע

עַל דְּבָרִים שֶׁקָּרוּ לָךְ מִזְּמַן

זֶה לֹא כְּאִלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָךְ בְּרֵרָה

הֵן בְּלִי הַכְּתִיבָה אַתְּ סוֹבֶלֶת

זוֹ מַהוּתֵךְ הָאַחַת, חֲבִיבָה

בִּלְעָדֶיהָ אֶת כְּלָל לֹא קַיֶּמֶת

פִּלְטִי, תִּכְתְּבִי, טַהֲרִי אֶת עַצְמֵךְ

אוּלַי זֶה יָבִיא הַבְרָאָה

וְאוֹתָהּ נְשָׁמָה שֶׁכְּלוּאָה בְּתוֹכֵךְ

תִּמְצָא מְנוּחָה נְכוֹנָה