שְׁלִישִׁיָּה \ דפנה פלדמן
יֵשׁ צֵרוּפִים שֶׁבָּאִים בִּשְׁלוֹשָׁה, אוֹתָם אֵינֶנִּי סוֹבֶלֶת
לְלֹא מַטְּרַת רֶוַח
חֹסֶר עִנְיָן לַצִּבּוּר
וְטָעוּת לְעוֹלָם חוֹזֶרֶת
יֵשׁ צֵרוּפִים שֶׁבָּאִים בִּשְׁלוֹשָׁה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם טַעַם לְוַאי
הַצָּעָה חַד פַּעֲמִית
כָּל הַקּוֹדֵם זוֹכֶה
וּמִבְצָע עַד גְּמַר הַמְּלַאי
יֵשׁ צֵרוּפִים שֶׁבָּאִים בִּשְׁלוֹשָׁה, לְעוֹלָם לֹא אוּכַל לְהָבִין
מָה שֶׁרָצִיתִי לְהוֹכִיחַ
בְּעִלָּה אֲסוּרָה בְּהַסְכָּמָה
וְלִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין
וְיֵשׁ צֵרוּפִים שֶׁל שְׁלוֹשָׁה אוֹתָם אֲקַבֵּל בְּשִׂמְחָה
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
וַאֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ