שַׁלְוָה

שַׁלְוָה \ דפנה פלדמן

מָה בְּסַךְ הַכֹּל רָצִיתִי

לְהִוָּלֶד בִּכְפָר אִירִי קְטַנְטַן

שֶׁכָּל כֻּלּוֹ יָרֹק וְאֵין תְּחוּשַׁת זְמַן

שֶׁהַדָּבָר הֲכִי מְרַגֵּשׁ שֶׁקּוֹרֶה, נַגִּיד

זוֹ בִּירָה חֲדָשָׁה בַּפָּאבּ הַיָּחִיד

אוֹ לֵדָה שֶׁל טָלֶה עִם שְׁנֵי רָאשִׁים

זוֹ סִבָּה לִמְסִבָּה, מְרַגֵּשׁ וּמַרְשִׁים

וְלַחְגֹּג חַג מוֹלָד, וְאֶת לֵיל כָּל הַקְּדוֹשִׁים

לְהִסְתּוֹבֵב מְחֻפֶּשֶׂת וְלֶאֱסֹף מַמְתַּקִּים

וְאִם אֶחֱטָא וְאֶפְשַׁע חָס וְחָלִילָה

אֲדַקְלֵם מוּל הַכֹּמֶר אַוֶה מָרִיָּה

אַךְ בַּגִּלְגּוּל הַזֶּה זָכִיתִי לְקַבֵּל

גַּם יְהוּדִיָּה, גַּם אִשָּׁה וְגַם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

אֶת כָּל הַדְּבָרִים הֲכִי מֵחֻרְבָּנִים

אַנְטִישֵׁמִים, BDS, וּמַטְרִידָנִים

וַאֲנִי סַךְ הַכֹּל רָצִיתִי

לֵהָנוֹת מִבִּירָה

בְּפָּאבּ מְקוֹמִי